החלטה בתיק בש"פ 6085/10

1.            זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ל' ברודי) מיום 16.8.10, במסגרתה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום להאריך את פסילת רשיון הנהיגה שלו בשלושה חודשים נוספים.

2.            כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים. על פי האישום הראשון, מואשם העורר בכך כי בתאריך 16.12.09 נהג בכביש 40 בהיותו שיכור, כשבבדיקת אוויר נשוף שלו נמצאה בגופו כמות אלכוהול של 505 מיקרוגרם בליטר אחד, בניגוד לסעיף 62(3) ו-39(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה). באישום השני הוא מואשם כי ביום 13.1.10, בעת שרשיונו נפסל בפסילה מנהלית עקב הארוע נשוא האישום הראשון, נהג בזמן פסילה ללא ביטוח תקף, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה ולסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, בהתאמה. יצוין, כי רשיונו של העורר נפסל בפסילה מינהלית בשנית ל-30 יום נוספים, החל ביום ביצוע העבירות המיוחסות לו באישום השני.

3.            במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית משפט לתעבורה ברמלה בקשה לפסילת רשיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשתה, ציינה המדינה כי קיים חשש סביר כי המשך נהיגתו של העורר יסכן את שלום הציבור הנוסעים והולכים בדרכים, נוכח שתי העבירות החמורות בהן הוא מואשם, אותן ביצע לכאורה בתוך פרק זמן קצר. כן טענה, כי אף שהעורר הפקיד את רשיונו נוכח פסילתו המינהלית, הוא הציג לשוטר רשיון נהיגה נוסף אשר החזיק ברשותו ולא מסרו למשטרה, בעת שנהג במהלך תקופת הפסילה האמורה. לעורר, המחזיק ברשיון נהיגה מאז שנת 1991, עבר תעבורתי מכביד של 24 הרשעות קודמות, ובהן עבירות מהירות, אי ציות לתמרור עצור, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, נהיגה ללא חגירת בטיחות, שימוש בטלפון נייד בניגוד לחוק, ועוד. לעורר גם עבר פלילי מכביד, הכולל עבירות אלימות ועבירות סמים רבות. נוכח האמור, ביקשה המדינה לפסול את רשיונו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.            בדונו בבקשה לפסילת רשיון הנהיגה של העורר, החליט בית המשפט לתעבורה (השופטת מ' כהן) ביום 28.1.10 לקבלה, ולהורות על פסילת רשיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט ציין, כי בידי המשטרה מצויות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר באישום הראשון. צוין, כי תוצאות בדיקת מכשיר הינשוף מעידות כי בדוגמת הנשיפה שנתן העורר מצויה כמות אלכוהול כפולה מהמותר על פי החוק, וטענות ב"כ העורר כי הוא חולק על ממצאי מכשיר הינשוף אין בהן די כדי לפגוע בכוחן הראייתי הלכאורי של תוצאות הבדיקה. נוסף על כך, מצויות בתיק המשטרה ראיות נוספות, כגון בדיקת מאפיינים שנערכה לעורר, אשר העידה כי היה נתון להשפעת אלכוהול; הודעתו במשטרה לפיה שתה כוס וודקה בבית חבר; וראיות המעידות על נסיבות ביצוע העבירה, המורות כי העורר לא שלט ברכבו, "זיגזג" בכביש, דיבר בטלפון נייד בשעת נהיגה, ומכשיר די.וי.די הונח על לוח המחוונים של רכבו, כשמוקרן בו סרט. אשר לאישום השני, בית המשפט דחה את טענת העורר כי הוא סבר בטעות שפסילתו נסתיימה, ופסק כי עבירה זו כשלעצמה מהווה סיבה לפסילת רשיון עד תום ההליכים, ועל אחת כמה וכמה כך הוא, כאשר היא משתלבת בעבירה של נהיגה בשכרות. בית המשפט דחה את טענת ב"כ העורר כי בקשת הפסילה שהוגשה מטעם המדינה מהווה ניסיון לחפות על החלטה מנהלית שגויה לפסול את רשיונו בשל ביצוע עבירה שאינה מחייבת פסילה. נסיבות העבירות המתוארות, כשהן משתלבות בעברו התעבורתי והפלילי של העורר, הצדיקו לדעת בית המשפט לתעבורה את קבלת בקשת המדינה לפסול את רשיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

5.            ערר שהגיש העורר לבית המשפט המחוזי מרכז נתקבל בחלקו. בית המשפט המחוזי (השופטת נ' אהד) דחה את טענת ב"כ העורר כי למדינה אין סמכות להגיש בקשה לפסילת רשיון עד תום ההליכים, מקום שפסילה מנהלית בת 30 יום נסתיימה זה מכבר, ואימץ את מסקנת בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר אכן נהג בשכרות, המקימות עילה לפסילת רשיונו עד לתום ההליכים. הוא ציין, כי נוכח ראיות אלה, המצביעות כי כמות האלכוהול בגוף העורר על פי בדיקת הינשוף עומדת על כפליים מהכמות המותרת בחוק, ובדיקת המאפיינים המאששת את החשד כי נהג בשכרות, אין לומר כי מדובר במקרה גבולי, ודי בכך כדי להורות על פסילה עד תום ההליכים. יחד עם זאת, נתקבלה עמדת ב"כ העורר כי היה על בית המשפט להורות על קציבת תקופת פסילת רשיון הנהיגה שלו, והורה על פסילת רשיון ל-6 חודשים מיום מתן החלטת בית המשפט לתעבורה, כלומר מיום 28.1.10.

6.            ביום 23.6.10 הגישה המדינה בקשה להארכת משך פסילת רשיונו של העורר. ביום 18.7.10 הורה בית המשפט לתעבורה (השופטת מ' כהן) על הארכת תקופת הפסילה בשלושה חודשים נוספים, החל מתום תקופת הפסילה שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי, או עד למתן פסק דין בהליך העיקרי, על פי המוקדם מביניהם. בית המשפט ציין, כי ביום 3.10.10 קבוע דיון הוכחות בהליך העיקרי, אך לא ניתן לדעת האם בתאריך זה אכן יסתיים ההליך.

7.            העורר ערר על החלטה זו. בית המשפט המחוזי (השופטת ל' ברודי), בהחלטתו מיום 16.8.10, מצא כי ההחלטה האמורה מאזנת כראוי בין מכלול השיקולים הנוגעים לענין, ודחה את הערר, תוך שהוא מותיר על כנה את הארכת משך תקופת פסילת רשיון הנהיגה של העורר בשלושה חודשים נוספים.

מכאן הערר שבפני.

8.            בעררו, טוען העורר כי במסגרת בקשה לפסילת רשיון עד תום ההליכים, אין מקום ליתן משקל למסוכנות הנלמדת מעבירה של נהיגה בזמן פסילת רשיון. הוא מוסיף, כי הערכאות הקודמות שגו כאשר הסתמכו על המסוכנות כפי שנקבעה בהחלטות השיפוטיות הקודמות, ולא בחנו את המסוכנות בראי מעבר הזמן והנתונים העדכניים למועד מתן ההחלטות. משלא עשו כן, פגעו בתי המשפט בתכלית החוק המורה על קציבת פרק הזמן לפסילת הרשיון, שמטרתה לקבוע 'תחנת בדיקה' נוספת לענין הפסילה בתום 6 חודשים, על רקע המציאות הקונקרטית המשתנה בתום תקופה זו. כן נטען, כי קציבת תקופת פסילת הרשיון ל-6 חודשים מניחה ביסודה כי במהלך תקופה זו יסתיים משפטו של הנאשם. ככל שהמציאות איננה מתיישבת עם הנחה זו, נדרשים נימוקים מיוחדים לפסילה לתקופה ארוכה מזו, ואלה אינם מתקיימים בעניינו. העורר טוען עוד, כי אין להתייחס לעבירה נשוא האישום השני כעילה לביסוס מסוכנותו, שכן פקודת התעבורה, בה נקבע הסדר הפסילה עד לתום ההליכים, מונה רשימה סגורה של עבירות שבגינן קיימת סמכות פסילה כאמור, שנהיגה בשיכרות אמנם נכללת בהן, אך נהיגה בזמן פסילה אינה נמנית עליהן. על כן, משיג ב"כ העורר על דברי בית המשפט קמא בהחלטתו כי מנהיגתו של העורר בזמן פסילה יש ללמוד על מסוכנותו. העורר מדגיש, כי הוא מנוע מנהיגה מזה קרוב לתשעה חודשים, ומשפטו רחוק מסיום, וזאת אף שביקש את הקדמת מועד הדיון. לדבריו, נוצר מצב בלתי נסבל בו הוא נענש בפסילת רשיון עוד בטרם הורשע בדין, ואף שאין תכליתה של הפסילה עד לתום ההליכים לשמש 'מקדמה' על חשבון העונש, ככל שיושת. הוא מוסיף, כי הוא אב לחמישה ילדים, ומצוי בתהליכי שיקום, והחל לנהל חיים נורמטיביים במטרה לפרנס את משפחתו הגדולה. לאור כל אלה, הוא מבקש כי החלטות בתי המשפט דלמטה תבוטלנה, וכי תקופת פסילת רשיון הנהיגה שלו לא תוארך כפי שנקבע בהחלטה נשוא הערר.

9.            המדינה טוענת כי יש לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי ולדחות את הערר. לטענתה, מסוכנותו הרבה של העורר העולה מדרך התנהגותו ונהיגתו בכביש מצדיקה את פסילת רשיונו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ואת הארכת הפסילה עליה הוחלט.

10.         דין הערר להידחות.

           סמכות פסילת רשיון נהיגה למשך תקופת הליכי המשפט נועדה לשמש אמצעי, בין אמצעים שונים, למלחמה בתאונות הדרכים והקטל בכבישים, הפוגעים לאורך שנים בחייהם ובשלומם של בני הציבור. הסיכונים האורבים לציבור מנהיגה רשלנית ופרועה בכביש, ובמיוחד מנהיגה במצב של שכרות, מחייבים עשיית שימוש במלוא האמצעים שהחוק נותן בידי הרשויות על מנת למנוע בעוד מועד מימושם של סיכונים ממשיים לשלום הציבור, בין היתר, בדרך של הגבלת נהיגה של נהגים שמסוכנותם מדברת בעד עצמה.

           אין צריך לומר, כי במסגרת השימוש באמצעי-מנע אלה, יש להתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם מישניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דרסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. מתוך התחשבות בעניינו של הנאשם, קבעו הוראות סעיפים 47(ט) ו-50(ב) לפקודת התעבורה כי אם חלפו שישה חודשים מאז פסילת הרשיון ולא ניתן פסק דין, בטלה הפסילה אם לא הורה בית המשפט אחרת. משמעות הדבר היא כי לאחר תום תקופת הפסילה שנקצבה, שאינה יכולה לעלות על שישה חודשים, אם מבקשים להאריכה, יש לשקול מחדש את מכלול השיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי ולאינטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך התחשבות במעבר הזמן (בש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 812, 815 (2000); בש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 18.9.2005)).

11.          בענייננו, העורר נמצא כשהוא נוהג לכאורה במצב של שכרות תחת השפעת אלכוהול בכמות כפולה מהכמות המותרת. לאחר מכן, כשנפסל רשיונו, הוא נמצא נוהג בזמן פסילה. לעורר עבר תעבורתי מכביד מאד וכן עבר פלילי ממשי בעבירות נשק, רכוש, סמים ואלימות.

12.          הנסיבות המתוארות מצדיקות את הרחקתו של העורר מהכביש למשך תקופת הפסילה המוארכת. נהיגתו במצב של שכרות קשה, מצד אחד, והפרתו הבוטה את החוק לאחר מכן בנהיגה בעת פסילה, אך זמן קצר לאחר פסילתו, מצד שני, מצביעים על מסוכנותו הממשית לשלום הציבור, שאין להתפשר עליה. הציבור זכאי לבטחון מינימלי בנוסעו ובהולכו בדרכי הארץ, וביחס בין חובת ההגנה על שלום הציבור ובטחונו לבין הפגיעה בנאשם עקב פסילת רשיונו לתקופת המשפט, יש להעדיף בבירור את האינטרס הראשון. מנגד, מאחר שמדובר באמצעי הננקט כלפי נאשם בעת שההליכים תלויים ועומדים,  יש, כמובן, לעשות כל מאמץ על מנת לסיים את המשפט תוך פרק זמן סביר, ויש להניח כי כך ייעשה על ידי הערכאה הדיונית.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, ‏כ' באלול התש"ע (‏30.08.10).